כתבתי כבר פוסט אחד על ההוגו, שבו התמקדתי בהיבטים שרלוונטיים לנובה, אבל מגיע לכם גם פוסט מפורט על הזוכים, אני חושב. אז בואו נעשה את זה.
ראשית, הנה רשימת הזוכים והמועמדים בכל הקטגוריות.
נעשה את זה בסדר הפוך מהרשימה שבקישור, לפי הסדר שבו הפרסים הוצגו בטקס.
הכותב/ת החובב/ת הטוב/ה ביותר:
אביגיל נוסבאום
הזוכה הישראלית הראשונה בפרס ההוגו, ומי שהיתה צריכה לזכות בפרס הזה לפחות פעם אחת בשנים האחרונות ונהדפה מהטופס על ידי הכלבלבים המרגיזים. נוסבאום היא מבקרת חדה וחשובה, והזכייה שלה בהוגו מוצדקת. הייתי שמח לראות גם זכיה של נטלי לוהרס, אבל יש את השנה הבאה בשביל זה.
פודקאסט החובבים הטוב ביותר
Tea and Jeopardy בהגשת אמה ניומן ופיטר ניומן
בקטגוריה הזאת היו ארבעה מועמדים שראויים במידה שווה. בטופס שלי, החלפתי את הסדר של המועמדים האלה (הזוכה, Ditch Diggers, Fangirl Happy Hour ו-Galactic Suburbia) אינספור פעמים, ובלי לבדוק, לא אוכל לומר לכן את מי מהם דירגתי ראשון בסוף. אבל אני שמח על הזכיה הזאת. ואני מקווה שכמו שונן מגווייר, גם במקרה של אמה ניומן הזכיה בפרס הפודקאסט היא צעד בדרך לזכייה על הכתיבה שלה. היא נהדרת.
הפאנזין הטוב ביותר
Lady Business
זאת עוד קטגוריה עם מספר מועמדים ראויים, אבל כאן ידעתי מההתחלה מה המועמד החביב עלי, וזה המועמד שניצח, ואני מאד שמח.
המגזין המקצועי למחצה הטוב ביותר
Uncanny Magazine
מהיום שבו Uncanny הושק לפני מספר שנים, זה המגזין האהוב עלי בז'אנר. הזכיה הזאת, שנה שניה ברציפות, משמחת אותי במידה עצומה. הסיפורים והמאמרים של Uncanny מייצגים את כל מה שטוב ומעניין במד"ב כיום בעיני. זה גם זמן טוב לספר לכם ששווה לכם מאד לתמוך בקיקסטארטר השנתי שלהם.
האמנ/ית המקצועי/ת הטוב/ה ביותר
Julie Dillon
לא היתה קטגוריה מאוזנת יותר בהוגו השנה. כל אחד מהמועמדים היה ראוי לגמרי. כולם נהדרים ועושים עבודה נפלאה. אבל... עדיין התאכזבתי קצת. בטופס שלי, דירגתי את דילון ואת ג'ון פיקאסיו נמוך, כי הם זכו כבר בהוגו, ויותר מפעם אחת, בשנים האחרונות. וכאשר כולם מצוינים, מגיע לאחרים לזכות. אני דירגתי את סאנה טאקדה ראשונה, ואת ויקטו נאי שניה, כי העבודה שלהן מרהיבה במיוחד. אולי בשנה הבאה!
העורך/כת הטוב/ה ביותר, ספרות ארוכה
Liz Gorinski
היתה מדורגת שניה אצלי, אחרי נאווה וולף, אבל זאת זכיה משמחת. גורינסקי היתה מועמדת כבר מספר שנים, והגיע לה לזכות השנה.
העורך/כת הטוב/ה ביותר, סיפורים
Ellen Datlow
אין שנה שבה זכיה של דאטלאו אינה מוצדקת. היא עושה עבודה מדהימה בז'אנר כבר עשרות שנים. ועכשיו שאמרתי את זה, אני הצבעתי ללין ומייקל מאנקאני, והייתי שמח אם הם היו זוכים.
הפרזנטציה הדרמטית הטובה ביותר, גרסה קצרה
The Expanse: “Leviathan Wakes”
כן, כן, אני יודע. אני צריך לצפות בסדרה הזאת. אני רציתי שאלבום הקונספט של קליפינג ייקח, ובכלל אני מנסה כבר שנים להכניס להוגו דברים שהם לא פרקי סדרות טלוויזיה לייב אקשן. פודקאסטים דרמטיים, סטיבן יוניברס, אלבומי קונספט (לפני קליפינג, הצבעתי לג'אנל מונה בקטגוריה הזאת). הגיע הזמן לרענן!
הפרזנטציה הדרמטית הטובה ביותר, גרסה ארוכה
Arrival
אחת הזכיות הצפויות ביותר בטקס. וזכיה מוצדקת, למרות שאני דירגתי את מכסחות השדים ראשון.
הסיפור הגרפי הטוב ביותר
Monstress
זוכרים שכתבתי קודם שדירגתי את סאנה טאקדה ראשונה בקטגוריית האמנות? אז מונסטרס, הקומיקס המרהיב ביותר של השנים האחרונות, הוא הסיבה לכך. בקטגוריה חזקה, זה היה זוכה מובהק.
היצירה הקשורה הטובה ביותר
Words Are My Matter: Writings About Life and Books, 2000-2016 מאת אורסולה ק' לה גווין
אני חלוק בדעתי כאן. כי אורסולה. תמיד מגיע לאורסולה. אבל... אני לא יכול שלא לחשוב שהספר הזה, שקיבל הכי פחות קולות מבין המועמדים הסופיים בשלב בחירת המועמדים, זכה על בסיס העובדה שכולם מכירים ואוהבים את לה גווין. אני יכול לומר שקראתי חלק מהמאמרים שבו, אבל לא את כולו. וכמובן שהם נהדרים, אבל אני דירגתי במקום הראשון את סדרת המאמרים של שרה גיילי על הנשים של הארי פוטר, והייתי שמח גם לראות ניצחון של ספר המאמרים החשוב של קמרון הרלי.
פרס קמפבל (לא הוגו) לסופר/ת החדש/ה הטוב/ה ביותר
Ada Palmer
קשה לי עם הזכיה הזאת. לא קראתי את Too Like The Lightning, הספר של פאלמר שגם היה מועמד להוגו. לא קראתי אותו בגלל שהדרך בה פאלמר כתבה על מגדר פגעה בחברימות טרנסג'נדרים/ות ולא בינארימיות שלי. וגם בגלל ששמעתי דברים לא טובים על ספר ההמשך. בנוסף, זאת השנה הראשונה מתוך שתיים בה פאלמר זכאית לפרס, ואני מאמין שכאשר יש מועמדים ראויים בשנה השניה, יש לתעדף אותם. והיו כאלה השנה. את רומן הביכורים הנהדר של מלכה אולדר, Infomocracy, כן קראתי. קראתי גם כמה וכמה סיפורים של קלי רובסון, והם היו מעולים. ושרה גיילי היא ברק בשמי הז'אנר. בטופס הסופי, גיילי רשומה כמועמדת שנה ראשונה, מה שמשמח אותי מאד, כי לא היה ברור האם זאת השנה הראשונה או השניה בה היא זכאית למועמדות. כרגע, במיוחד על בסיס שתי נובלות מעולות שהיא הוציאה השנה, היא די נעולה במקום הראשון בטופס שלי בשנה הבאה. אחרי שכתבתי את כל זה, הנאום של פאלמר היה מרגש להדהים, גרם לי לבכות, וקשה לי שלא לשמוח בשמחתה בעקבותיו.
הסיפור הקצר הטוב ביותר
Seasons of Glass and Iron מאת אמל אל-מוכתאר
פרט לסיפור של רייט, שנמצא ברשימה רק בגלל התמיכה של הכלבלבים, זאת היתה קטגוריה קשה במידה כמעט בלתי אפשרית. כל הסיפורים האחרים הם פשוט נפלאים. אבל הסיפור הזוכה התמקם עמוק עמוק בלב שלי. כאילו שהיה שם חדר בצורה שלו שהמתין להגעתו. ואני כל כך שמח שהוא זכה.
הנובלטה הטובה ביותר
The Tomato Thief מאת אורסולה וורנון
היו שלושה סיפורים ראויים לזכיה בעיני בקטגוריה הזאת, וזה היה אחד מהם. אם הסיפור של וונג או ויילד היה זוכה, זה היה משמח. אבל גם זכיה של וורנון היתה משמחת, והובילה לאחד הנאומים המצחיקים והמוצלחים בתולדות הטקס. מתישהו בימים הקרובים, הטקס אמור לעלות סוף כל סוף ליוטיוב, וכאשר זה יקרה, אני ממליץ מאד שתצפו בנאום של וורנון.
הנובלה הטובה ביותר
Every Heart A Doorway מאת שונן מגווייר
אני אוהב את הכתיבה של מגווייר כבר שנים. כאשר התחלתי לעבוד עם גטבוקס, בעבודה שהובילה בעקיפין ללידתה של נובה, השם שלה היה ברשימת השמות הראשונית שלי. השאלה תמיד היתה מה. כי שונן היא הסופרת הפורה ביותר בז'אנר. היא סובלת מהפרעה טורדנית-כפייתית, והצליחה לנתב אותה לכתיבה. היא כותבת לפחות ארבעה ספרים באורך מלא כל שנה, וכמה נובלות, נובלטות וסיפורים קצרים. וכאשר התפוקה גבוהה כל כך, תמיד יש תנודות באיכות. אני אוהב את כל מה שהיא כותבת תחת השם האמיתי שלה (הספרים שהיא כותבת תחת השם "מירה גרנט" קצת שטופי דם מדי לטעמי), אבל לא אטען שהכל באותה הרמה הגבוהה. אבל Wayward Children, סדרת הנובלות שנפתחה עם Every Heart A Doorway, מראה שמגווייר מצליחה להמשיך להתפתח ולצמוח גם בעודה מפיקה כל כך הרבה מילים. כמו הסיפור של אמל אל-מוכתאר, גם הנובלה הזאת מתגלגלת בעונת הפרסים כמו קטמארי דמאשי וצוברת פרס אחר פרס. אחרי ששני הסיפורים אספו נביולה, לוקוס והוגו, נותר רק פרס הפנטסיה העולמי. אני לא יודע אם הם יזכו. אני יודע שמדובר בפרס שבו שיקולים כמו "אבל זה כבר זכה בפרסים אחרים" משחקים תפקיד בקרב הוועדה. אבל אני מחזיק אצבעות. לשניהם מגיעים כל הפרסים. וכן, כמובן שאני משוחד. זה הספר הבא של נובה, אחרי הכל.
הספר הטוב ביותר
The Obelisk Gate מאת נ"ק ג'מיסין
שלוש פעמים בתולדות ההוגו זכו ספרים של אותו היוצר, באותה הסדרה, בפרס שנה אחר שנה. הפעם הראשונה היתה "המשחק של אנדר" ו"קול למתים" של אורסון סקוט קארד. הפעם השניה היתה "משחקי אצולה" ו"בריאר" של בוז'ולד. הפעם השלישית היתה השנה, כאשר הספר השני בסדרת "הארץ השבורה" של ג'מיסין זכה בפרס שנה לאחר הראשון. אמש סיימתי לקרוא את The Stone Sky, הספר השלישי והאחרון בסדרה, ואני רוצה לומר לכם שאני מקווה ומאמין שהסדרה הזאת תהיה הראשונה בה שלושה ספרים של אותה היוצרת מאותה הסדרה זוכים שנה אחר שנה אחר שנה. כתבתי כבר שזאת הסדרה המשמעותית ביותר במד"ב ופנטסיה בעשור הנוכחי, והספר השלישי רק מחזק את עמדתי. הספר הזה דורג אצלי ראשון בטופס, למרות תחרות קשה. והזכייה שלו היתה סיום משמח מאד לטקס מלא בזכיות משמחות. "העונה החמישית", הספר הראשון בסדרה, צפוי לראות אור בעברית בשנה הבאה בהוצאת גרף.