בפרקים הקודמים של פרס הוגו... טוב, כתבתי על זה ארוכות, אז אם לא קראתם, לכו לקרוא ותחזרו אחרי. אם אתם לא עוקבים אחרי מה שקורה סביב ההוגו, קריאת הטקסט ההוא די חיונית להבנת הטקסט הזה.
הלילה הוכרזו הזוכים, והרשימה דומה מאד למה שרציתי.
The Fifth Season המופתי של נ"ק ג'מיסין ניצח את Uprooted שלנו (טוב, של נעמי נוביק), ולמרות ההפסד של נובה, אני שמח מאד. זה ספר שראוי לפרסים, ונוביק כבר לקחה את רוב האחרים. בפרטי ההצבעה המלאים תוכלו לראות שעקורה היה במקום השני בהצבעה, וגם זה מכובד!
Binti הנהדר של ננדי אוקורפור זכה בפרס הנובלה הטובה ביותר, וכבר כתבתי שזאת התוצאה שרציתי.
Folding Beijing של האו ז'ינגפאן, בתרגום מסינית של קן ליו, זכה בפרס הנובלטה (זכיה גם של ליו, כי ככה עושים דברים בהוגו). רציתי שהסיפור של בו בולנדר ייקח, אבל גם זה סיפור טוב מאד.
Cat Pictures Please המלבב של נעמי קריצר זכה בפרס הסיפור הקצר הטוב ביותר. זאת היתה התוצאה הסבירה היחידה, וטוב שהיא התממשה.
אין זוכים בפרסי Related Work ו-Fancast, וטוב שכך. המועמדים היו נוראיים. זה מתסכל כי פרטי ההצבעה המלאים מראים שהמועמדים שנדחקו על ידי הגורים מוכי הכלבת היו נהדרים בשתי הקטגוריות.
The Sandman: Overture של ניל גיימן וג"ה ויליאמס זכה בסיפור הגרפי. לא היה בכך ספק לרגע. הפער בהצבעה היה עצום.
פרזנטציה דרמטית ארוכה: The Martian. בטקס שמיעט בהפתעות, זה היה מפתיע. הייתי מוכן לשים כסף על זכיה של מלחמת הכוכבים. אבל מסתבר שאני לא מבין את קהל ההוגו כמו שאני חושב, כי הכוח המתעורר לקח מקום שלישי, אחרי מקס הזועם.
פרזנטציה דרמטית קצרה: Jessica Jones: AKA Smile. המועמד שלי, שהפרש הזכיה המרשים שלו היה ההפתעה היחידה שקשורה בו.
עורכת: סיפורים קצרים: אלן דאטלו. זוכה ראויה מאד, שניצחה בהפרש גדול.
עורכת: ספרות ארוכה: שילה ויליאמס. עוד זוכה ראויה מאד, שניצחה בהפרש קטן את הזוכה הראויה השניה בקטגוריה, ליז גורינסקי.
האמנית המקצועית הטובה ביותר: אביגייל לרסון. לא מבין בקטגוריה, וכל המועמדים היו ברשימת הכלבים מוכי הכלבת. היא ניצחה בקושי את "אין זוכה".
המגזין המקצועי למחצה: Uncanny Magazine. המועמד שלי, ולפי התוצאות גם המועמד המובהק של קהילת וורלדקון. זה משמח אותי מאד.
הפנזין הטוב ביותר: File 770. קיוויתי שהמועמדות הכפולה של גלייר תפנה מקום לזכיה של Lady Business כאן, ולצערי זה לא קרה.
הכותב החובב הטוב ביותר: מייק גלייר. זה היה צפוי מראש, וזה לא היה קרוב.
האמן החובב הטוב ביותר: סטיב סטיילס. המועמד היחיד שלא היה ברשימה של מוכי הכלבת, ומי שהפסיד את הפרס בעבר. אין לי בעיה עם הזכיה שלו, אבל הרשימה המלאה מראה שללא הגורים מוכי הכלבת, האמנית Likhain (או מיה ס-נ) היתה מועמדת. וזה מרגיז אותי ממש. כי מיה היא אמנית נהדרת. ביום שבו נובה תזמין אמנות מקורית לכריכה, ולא מהמעצבת הגאונית שלנו אור, זה יהיה ממיה. מועמדות כאן היתה מקדמת אותה מאד, וזה מעצבן אותי ממש.
פרס קמפבל לסופר החדש הטוב ביותר (לא הוגו): אנדי וייר. ידעתי שהוא כנראה ייקח, וזה לא שהוא זוכה רע (אם נתעלם מכך שהוא פרסם במקור את "לבד על מאדים" בהוצאה עצמית בשנת 2011 ועצם המועמדות שלו מפוקפקת), אבל אליסה וונג היתה צריכה לזכות בפרס הזה. היא הקול החדש הבולט בז'אנר בשנתיים האחרונות.
בסך הכל, בהתחשב בנסיבות המפורטות בפוסט הקודם שלי בנושא, תוצאות ההוגו היו משמחות מאד. בנוסף, הטקס עצמו היה מבדר מאד, עם הנחיה נפלאה של הסופרת פאט קדיגן.