בואו נדבר על ההוגו

בשעות אלה נשלחים לחברי כנס המד"ב העולמי של השנה, MidAmeriCon II, הקישורים והסיסמאות להצבעה לפרס ההוגו של השנה. מכיוון ששמעתי ממקורות שונים תהיות בקשר למה קרה השנה, חשבתי שכדאי לדבר על זה, עכשיו שמצביעים. 

זה הולך להיות ארוך. מאד. אם אתם מכירים את ההיסטוריה ורוצים רק לקרוא על המועמדים הראויים בעיני לפרס, שכולם גם המלצות קריאה חמות, תדלגו לסוף. 

כבר כמה שנים ששתי קבוצות מנסות להשפיע על פרס ההוגו באופן בעייתי. הקבוצה הראשונה (החומוס המקורי) היא Sad Puppies, הגורים העצובים. הקבוצה הזאת הוקמה במקור בשנת 2013 במטרה המפורשת להשיג הוגו למקימה, הסופר לארי קורייאה. קורייאה ראה איך ספרים פחות מצליחים משלו זוכים בפרס, וזינק משם למסקנה שמדובר במזימה שמאלנית מרושעת, שמטרתה לדחוק את רגלי הסופרים שהקהל אוהב באמת לטובת אלה שהזהות והמסר שלהם הם "נכונים". ובשנה הראשונה, המטרה הושגה חלקית. הספר של קורייאה זכה למועמדות, אבל הובס בהצבעה. 

בשנה השניה, 2014, קורייאה הציג רשימה שבה כלל מועמד אחד בכל קטגוריה. בקטגוריית הסיפור הקצר, הוא הכניס סיפור של אדם בשם תיאודור ביל, המכנה את עצמו ווקס דיי. שבעה מבין 12 המועמדים שלו הגיעו אל הטופס הסופי, כולל הספר שלו עצמו, אותו שם ברשימה. אף אחד מהם לא זכה. רובם, כולל הסיפור של ביל, דורגו על ידי המצביעים מתחת לאפשרות "אין זוכה". קורייאה אמר שהוא הכניס את הסיפור של ביל כדי להרגיז אנשים. תיאודור ביל אכן מרגיז אנשים. מדובר באדם ששונא נשים, יהודים, שחורים, מדע וחיסונים. הוא הועף מארגון סופרי המד"ב האמריקאים לאחר שהשתמש בחשבון טוויטר רשמי של הארגון כדי ללנקק לפוסט בו כינה את סופרת הפנטסיה נ"ק ג'מיסין "אשה פראית למחצה". הכנסת ביל למשוואה תתגלה כטעות. 

בשנה השלישית, 2015, היו לראשונה שתי רשימות. הסופר בראד טורגסן החליף את קורייאה כמנהל של הגורים העצובים, בעוד ווקס ביל העלה רשימה משלו, תחת השם Rabid Puppies, הגורים מוכי הכלבת. שתי הרשימות, שהפעם כללו מועמדים רבים בכל הקטגוריות, השפיעו באופן מסיבי על רשימת המועמדים. במספר קטגוריות, לא היו מועמדים שלא הופיעו ברשימות. יש לציין שהמצביעים של הרשימות הם מיעוט מובהק בקרב המצביעים הממנים מועמדים להוגו. בשנה שעברה, הם היו כעשירית מכלל המצביעים בשלב המוקדם. אז איך הם יכולים להשפיע על הטופס באופן דרמטי כל כך? מכיוון שהם מגישים רשימה סדורה לקהל מעריצים ותומכים שמצביע בדיוק בשביל הרשימה הזאת. ב-2015, המועמד היחיד של הגורים שזכה בפרס היה "שומרי הגלקסיה", שכנראה היה מועמד בכל מקרה וזוכה בכל מקרה. בכל שאר הקטגוריות, המועמדים שלהם - במקרים רבים, כל המועמדים בקטגוריה - דורגו מתחת ל"אין זוכה", וכך, בקטגוריות רבות לא היה זוכה.

זה מביא אותנו להשנה. השנה, הגורים העצובים שינו טקטיקה. קייט פאולק ושרה הויט, שהחליפו את בראד טורגסן, נתנו לציבור שלהן לבחור את המועמדים, והציגו רשימות בהן מספר המועמדים רב ממספר המקומות בטופס. כך יצא שהרשימה שלהן כללה ספרים כמו Ancillary Mercy, הספר השלישי בסדרה של אן לקי שהראשון שבה, "יושרה שניונית", שימש את הגורים בשנה שעברה כדוגמה לספרים שזוכים בגלל המסר. הקהל של הגורים העצובים, מסתבר, לא כל כך שונה מכלל קהל מצביעי ההוגו, כשנותנים לו לבחור. 

ביל/דיי, לעומת זאת, הלך בכיוון ההפוך. הרשימה שלו כללה בדיוק את מספר המועמדים הנדרשים בכל הקטגוריות פרט לאחת, והקהל הממושמע שלו הצביע בדיוק לפי הטופס שלו. כך, כאשר פורסם הטופס, 64 מתוך 85 המועמדים היו כאלה שהופיעו ברשימה של ביל. מאז פרשו שניים מאלה, וכעת "רק" 62 מתוך 85 המועמדים הם כאלה שהופיעו ברשימות. הבלוג File770, שהפך בשנתיים האחרונות למקור המידע המוביל בכל הנוגע לגורים, פרסם טבלה שמראה את ההשפעה שלהם על הטופס. אם תסתכלו בקישור, מה שאתם צריכים לדעת הוא שהמועמדים באדום הם אלה שהגיעו למרות שלא נכללו ברשימה מוכת הכלבת. 

בקטגוריות מסוימות, בעיקר אלה בהן יש מצביעים רבים, התוצאה לא נראית נוראית. שלושה מבין המועמדים בקטגוריית הספר הטוב ביותר הם ספרים מעולים, שהיו מועמדים גם לנבולה, ושאחד מהם, Uprooted, זכה בפרס. אחד מהם כנראה יזכה גם בהוגו. אבל קטגוריות מסוימות הן זוועה. במיוחד שתיים. 

קטגוריית הסיפור הקצר, שבמקור כולה הורכבה מהרשימה של ביל, עד שאחד המועמדים שלו פרש, כוללת פרודיה נלעגת על הסיפור "If You Were a Dinosaur, My Love" של רייצ'ל סווירסקי, פואמה סיפורית שהכללתה ברשימת המועמדים לפני שנתיים גרמה זעם רב בקרב תומכי הגורים. והיא כוללת גם סיפור של הסופר הארוטי ההומוריסטי צ'אק טינגל, סופר שמתמחה בסיפורים - שנמכרים באמזון דיגיטלית כספרים - על סקס עם דינוזאורים, סקס עם מפלצות, וסקס עם כל דבר שניתן להכניס לישבן. טינגל הוא שם עט, וטרול מקצועי, והכללתו ברשימה היתה צעד שנועד, ככל הנראה, להרגיז את קהל מצביעי ההוגו במיוחד. ביל כנראה לא מכיר את חובבי המד"ב שהוא שונא, שכן הדבר היחיד שציער אותם במועמדות של טינגל היה העובדה שהסיפור שלו, "Space Raptor Butt Invasion", דחק סיפורים שהאיכות הספרותית שלהם מצדיקה מועמדות להוגו. טינגל הגיב בהטרלה משלו. מכיוון שהוא סופר אנונימי, הוא לא יגיע לטקס. במקום זאת, אם יזכה, תקבל את הפרס במקומו זואי קווין. קווין, לאלה מכם שלא מכירים את השם, היא הקורבן המקורי של גיימרגייט, התנועה המיזוגנית ממנה גייס ביל רבים מתומכיו. אופס.

אבל הקטגוריה הכואבת ביותר היא Best Related Work, שהיא הקטגוריה שבה שמים כל מה שלא ניתן לשים בקטגוריות אחרות, מה שבדרך כלל אומר ספרי עיון. השנה, היא כוללת את המניפסט של ביל, SJWs Always Lie (ספר הידוע לשמצה לא רק בגלל איכותו הירודה, ומסר השנאה הפשטני שלו, כי אם גם בכך שיש בו פעמיים פרק 5), והיא כוללת את הפוסט הנתעב “Safe Space as Rape Room”. 

השנה נראה שהמגמה היא הצבעה סלקטיבית יותר. עקב ההשפעה המוחלשת של הגורים העצובים, יצירות שנכללו ברשימה שלהם ולא בזו של ביל, נתפסות כלגיטימיות, הן בגלל שהשנה לא היתה רשימה מלאה של העצובים, והן מכיוון שמדובר ביצירות ראויות שהיו מגיעות לטופס ההצבעה גם לו לא היו שום רשימות מיוחדות. המועמד היחיד שמופיע ברשימה של ביל ועשוי לזכות השנה הוא הקומיקס Sandman: Overture של ניל גיימן, קומיקס שסביר להניח שהיה מועמד גם ללא עזרתו של ביל. 

בשנה הבאה, נראה מה יהיה. השנה יוכנסו שינויים לחוקי ההוגו, שאמורים להקשות על רשימה אחת להשתלט על הטופס. יהיה מעניין לראות עד כמה הם השפיעו. יהיה מעניין לראות גם כמה מהחסידים של ביל יהיו מוכנים לשלם שוב על חברות בכנס כדי להצביע (בשלב המועמדים יכולים להצביע חברי הכנס של השנה שעברה, הנוכחית, והבאה. מי שהצטרף לביל בשנה שעברה יצטרך לשלם שוב בשנה הבאה). 

כשירות לציבור, וכי הבטחתי, הנה מה שיש לי לומר על המועמדים להוגו שהגיעו ללא תמיכתו של תאודור ביל.

הרומן הטוב ביותר:

Ancillary Mercy מאת אן לקי

The Fifth Season מאת נ"ק ג'מיסין (כן, אותה ג'מיסין שעל ההשמצה הגזענית שכתב עליה הועף ביל מארגון סופרי המד"ב האמריקאים)

Uprooted מאת נעמי נוביק

אלה הם שלושה מהספרים המרשימים ביותר בז'אנר בשנים האחרונות, ובכלל. על הסדרה של לקי סביר ששמעתם. הספר הראשון זכה בכל הפרסים שיש לז'אנר להעניק, ואני חושב שהשלישי והאחרון טוב ממנו. הספר של ג'מיסין הוא יצירת מופת, ופתיחה של סדרה שאין לי ספק שתקבע את מקומה של ג'מיסין בשורה הראשונה של הפנטסיה ושאני צופה שתשפיע על הז'אנר לשנים רבות. הספר של נוביק... טוב, הוא צפוי להיות הספר השלישי של נובה, והוא נפלא בעיני. זכיה של כל אחד מהספרים האלה תשמח אותי מאד. 

הנובלה הטובה ביותר:

Binti מאת ננדי אוקורפור

בעיני, זאת נובלה מושלמת. אוקורפור משתמשת באורך באופן מדויק להפליא, ומספרת סיפור שלם ומלא, מרגש וחכם, על זהות וזרות וחברות. היו ב-2015 כמה וכמה נובלות מעולות, אבל יש סיבה לכך שבינתי זכתה בפרס נובלה אמש למרות תחרות קשה: זה פשוט סיפור נפלא. 

הנובלטה הטובה ביותר:

And You Shall Know Her By The Trail Of Dead מאת ברוק "בו" בולנדר

פוסט סייברפאנק קווירי עם דם, אש, תמרות עשן והמון קללות. זה אחד הסיפורים האנרגטיים ביותר שאני יכול לזכור. הסיפור הזה הפסיד בנבולה (לסיפור טוב מאד בפני עצמו), אבל הוא היה הבחירה שלי גם שם. 

הסיפור הקצר הטוב ביותר: 

Cat Pictures Please מאת נעמי קריצר

כאשר אחד המועמדים של ביל פרש, הסיפור של קריצר נכנס במקומו. זה סיפור מלבב, מונולוג של בינה מלאכותית. זאת הקטגוריה הראשונה שבה אני לא מסכים עם הבחירה, יש לציין. זה סיפור ראוי לפרס, וסיפור אהוב, אבל אני הייתי שמח לראות כאן את הסיפור שזכה בנבולה, Hungry Daughters of Starving Mothers הנפלא של אליסה וונג. 

הפרזנטציה הדרמטית הטובה ביותר (ארוך, כלומר, סרט)

Ex Machina

Mad Max: Fury Road

Star Wars: The Force Awakens

שלושה סרטים שאני מאד אוהב. מקס הזועם, שזכה אמש בבראדברי, הוא הספר שאני הייתי רוצה לראות כזוכה, אבל זה לא משנה. הכוח התעורר, והוא הולך לקחת הוגו. 

הפרזנטציה הדרמטית הטובה ביותר (קצר, כלומר, בדרך כלל פרק טלוויזיה)

Doctor Who: Heaven Sent

Jessica Jones: AKA Smile

מן הידועות שהגורים שונאים את הדוקטור. הוא שמאלני מדי, ולא אוהב רובים. אני לא נמצא מספיק במקומות שלהם ברשת כדי לדעת מה הם חושבים על ג'סיקה ג'ונס, הסדרה שבעיני היא הדבר הטוב ביותר שיצא ממארוול למסך כלשהו, אבל אני יכול לנחש שהם לא מתים עליה. 

העורכ/ת הטוב/ה ביותר, סיפורים קצרים:

John Joseph Adams, Neil Clarke, Ellen Datlow, Sheila Williams

זאת הקטגוריה האחת שביל לא מילא במלואה. הוא רצה רק שג'רי פורנל ייכנס לטופס, והוא הצליח. ארבעת העורכים שנכנסו ללא עזרתו הם רביעיה משובחת. אדמס הוא העורך של Lightspeed המצוין. קלארק הוא העורך של Clarkesworld המשובח. דאטלו היא עורכת מיתולוגית, שאחראית לאנתולוגיות רבות וגם רוכשת סיפורים ל-Tor.com, ושילה ויליאמס היא העורכת של מגזין המד"ב של אסימוב. אני פחות מתלהב מהעבודה שויליאמס עושה, אבל היא זוכה ראויה, ושלושת האחרים עושים עבודה נהדרת. 

העורכ/ת הטוב/ה ביותר, ספרים:

Sheila E. Gilbert

Liz Gorinsky

זאת הקטגוריה העלומה ביותר בעבור קוראים, כי ברוב המקרים אנחנו לא יודעים מי עורך את הספרים שאנחנו אוהבים. ועדיין, גילברט, עורכת בכירה ומו"לית בהוצאת DAW וגורינסקי, שהיא חלק מצוות העריכה המעולה של הוצאת Tor, ראויות שתיהן לפרס. 

המגזין המקצועי למחצה הטוב ביותר: Uncanny Magazine

זה המגזין היחיד כרגע שאני מנוי עליו בכסף, למרות שהוא זמין ברשת בחינם. תמכתי בשני הקיקסטארטרים שלהם ואני תומך בהם בפטריאון. זה מגזין פרוגרסיבי, שהמו"לים והעורכים הראשיים שלו, לין ומייקל דמיאן תומס, עושים עבודה נפלאה בשילוב של קולות חדשים ומוכרים, והבאת מבחר מגוון ונפלא של יוצרים ויוצרות. גליון מספר 10 שלהם, שחציו זמין כבר עכשיו לקריאה בחינם וחציו ישוחרר בחודש הבא, הוא ביטוי די מושלם לכל מה שמעניין כיום בז'אנר (כמנוי, קיבלתי את כולו לפני שבועיים). 

הפאנזין הטוב ביותר: Lady Business

כאשר הבלוג Black Gate בחר לפרוש מהטופס, הגורים קיבלו לפנים את מה שאולי היה המועמד שהכי פחות היו רוצים: בלוג מד"ב קבוצתי פמיניסטי מלבב ומצוין שאני שמח מאד שמועמד, ואשמח מאד כשהוא יזכה. 

הכותב החובב הטוב ביותר: מייק גלייר

העורך של File770, שדווקא כן היה ברשימה של ביל, ואכן מועמד גם בקטגוריית הפנזין. אני שמח שהוא מועמד כאן, כי זה יקל עלי להתעלם מהמועמדות המוצדקת שלו בקטגוריית הפנזין. הוא עושה עבודת קודש, אבל לא בשווי של שני פרסי הוגו. 

אז כן, ברוב הקטגוריות יש למה להצביע, ואני מקווה שתקראו את המועמדים הראויים, גם אם אתם לא מתכוונים להצביע. אלה ספרים, סיפורים ומגזינים נהדרים.