על "מת ברובו"

קצת קשה להאמין, אבל פרויקט מימון ההמון של נובה הוצאה לאור נכנס לשליש האחרון שלו. בשלב הזה פחות סביר שיתווספו תמורות חדשות, והפרויקט יתמקד במה שהיה הלחם והחמאה שלו מההתחלה: הספרים של נובה. עליהם נקום ועליהם ניפול, כפרויקט מימון המון וכהוצאה. 

ולכן, אני רוצה לספר לכם קצת על שני הספרים הראשונים שלנו, החל ב"מת ברובו" של מקס גלדסטון. שמעתי על הספר הזה לראשונה בכנס המד"ב העולמי שנערך בסן אנטוניו, טקסס, לפני שלוש שנים. במסיבה של הוצאת Tor, היה פוסטר של הכריכה, והוא משך אותי מהרגע הראשון. אשה שחורה צעירה, בעיר ספק מודרנית, עם סימנים זוהרים על העור וסכין זוהרת בידה. לובשת חליפה מחויטת. מי היא? מה העולם שלה? רציתי לדעת. 

כשקראתי את הספר, התאהבתי באשה הזאת, טארה אברנאת'י, אבל יותר מכך התאהבתי בעולם ובסיפור. ספרי "רצף האומנות" של גלדסטון מתרחשים בעולם שעבר סוג של אפוקליפסה: העולם היה נתון במשך שנים אינספור בשליטתם של אלים, ואלה הופלו על ידי מרד של מכשפים, בעלי אוב רבי עוצמה שמאסו בשלטונם העריץ. אבל ניצחון בעלי האוב, אין פירושו שכל האלים מתים. האלים השורדים משמשים כיום כסוג של ספקי אנרגיה, מנוע של כלכלה וקסם. הערים בהן הם עדיין חיים פועלות מכוחם. וכשאל מת, יש לכך השלכות כבירות.

טארה, שמגויסת לשירות חברת בעלי אוב יוקרתית (בכל מובן אפשרי, המקבילה של העולם הזה לחברת עורכי דין), נשלחת עם הממונה עליה לאלט קואולומב, העיר שבה מת לאחרונה אל האש קוס, כדי לברר את הנסיבות בהן הוא מת, ולסייע לעיר להתקדם הלאה. מה שהיא תגלה... טוב, אני לא רוצה לנסח כאן כותרות של Upworthy. 

הספר הוא מותחן משפטי לצד היותו ספר פנטסיה, שזה שילוב נדיר ומרתק. יש בו אקשן, כלכלה, קסם, דרמה משפטית ועוד. יש בו דמות ראשית נהדרת, ודמויות משניות נפלאות. יש בו רעים, ויש בו טובים, אבל הטובים הם לא טלית שכולה תכלת, ולרעים יש סיבות למעשיהם. 

מקס גלדסטון הוא אחד האנשים המרתקים ביותר שפגשתי בעולם המד"ב והפנטסיה ובכלל. הוא לימד בסין, נסע ברחבי אסיה ואירופה, והושלך מגב סוס במונגוליה. וכמו ווסלי צ'ו, עליו אכתוב בהמשך, הוא אמן לחימה. לא התכוונתי להתחיל לבנות את ההוצאה שלי עם שני אנשים שיכולים להגן על הספרים בכוח הזרוע אם צריך, אבל כך יצא. וכמו טים פאוורס, סופר פנטסיה אחר שהיה לי את הכבוד להוציא לאור בעברית, גם הוא סייף. אבל יותר מכל הוא אדם בעל אינטלקט נהדר, לב טוב וכישרון כתיבה עצום. ארבעת הספרים הראשונים שלו (האחרון מביניהם יצא לאור לפני שבועיים וקצת) מתרחשים כולם באותו עולם, אבל לא בסדר ליניארי. השם של "מת ברובו" באנגלית הוא Three Parts Dead, והסיבה למילה "שלוש" בשם היא שזה הספר השלישי כרונולוגית בסדרה. הספר שיצא לאור בחודש שעבר, Last First Snow, הוא הראשון כרונולוגית, ומתרחש עשרות שנים לפני "מת ברובו", שנים מעטות יחסית אחרי מלחמות האלים.

זה מה שאני מתכוון כשאני אומר שהספר הוא ראשון בסדרה, אבל עומד לחלוטין בזכות עצמו, אגב. אני לא מתנגד להוציא סדרות, חלק ניכר ממה שמעניין בז'אנר כיום נכתב בסדרות. אבל אני לא מתכוון להותיר את הקוראים של נובה עם חצי סיפור. עד שנתבסס במידה כזאת  בה נוכל להתחייב להוצאת סדרה שלמה, כל ספר שנוציא, גם אם הוא חלק מסדרה, יספר סיפור שלם הם התחלה, אמצע וסוף. אולי יש סיפור גדול יותר שהספר הוא חלק ממנו, אבל כל ספר שלנו ייתן לכם סיפור.